שפת האהבה הקדומה

אהבה היא שפה עתיקה,

היא מחוברת לצמחים לפרחים לטבע ולאדמה.

בעולם צמחי המרפא והידע המסורתי,  תפסו הצמחים חיבור וקשר גם לאהבה.

בתרבויות קדומות, הרבה לפני שהייתה רפואה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, אנשים פנו אל הטבע כדי לטפל, לנחם, לחזק להעניק ולהביע  אהבה 

והידע על הצמחים עבר מדור לדור, והפך לחלק בלתי נפרד מחיי המשפחה והקהילה השבטיים והקדומים.

הטיפול בצמחים לא היה רק בחירה מעשית.

הוא היה גם  חלק מעולם שלם של דאגה.

כשאמא רקחה חליטה לילד חולה, כשסבתא מרחה משחה שהכינה בעצמה, או כשמטפל יצר מיצוי עבור אדם שהיה זקוק לו – הייתה שם הרבה יותר מפעולה וידע.

הייתה שם תשומת לב, הקשבה, אהבה.

הפרחים נשאו איתם משמעויות.

הוורד, שמזוהה עד היום עם אהבה, נקשר לאלות האהבה והיופי, ובהמשך הפך לסמל של אהבה, מסירות והערכה בתרבויות רבות. עד היום, כשאנחנו מעניקים ורד, אנחנו ממשיכים מסורת שנמשכת כבר אלפי שנים.

אולי זו אחת הסיבות שידע מסורתי מצליח להישמר לאורך כל כך הרבה דורות. לא רק בגלל הצמחים עצמם, אלא בגלל הערכים שעוברים יחד איתם – הרצון שמעבר..

לטפל, להעניק, להקשיב ולשמור על האנשים שאנחנו אוהבים.

היום, בעולם המודרני והמהיר נשאר המסר שגורם לנו לתחושה שמישהו דואג לנו ואוהב אותנו.

הידיעה שאנחנו עדיין עוצרים להכין כוס תה למי שלא מרגיש טוב, לתת נשיקה לילד שקיבל מכה, או לבחור מתנה שיש בה מחשבה אמיתית. המחוות אולי משתנות, אבל הכוונה נשארת אותה כוונה.

לפעמים אפשר למצוא את אותה אהבה דווקא ברגעים הפשוטים ביותר –

בין כל המשימות והדאגה לאחרים, אנחנו מבקשים תשומת לב גם לעצמנו. 

להתמלא באהבה מתוכינו

האהבה נמצאת מאחורי המעשים והמילים היא נמצאת  בכוונה שמעבר, ובבחירה שלנו לדאוג למישהו, או לעצמנו.

האהבה נמצאת תמיד

"אין זה הכרחי לבטא את האהבה במילים אפשר לראות אותה ולהרגיש אותה בפעולתה "